"מרכז הספר" בשיתוף משרד התרבות מקיים אירועי שירה בבתי קפה ברחבי הארץ. במסגרת ימי שירה אלו, הוזמנו המשוררים התאומים הרצל ובלפור חקק להופיע ב"קפה גרג" באשקלון, בקרית האקדמיה. המשוררים הגיעו לבית הקפה באשקלון מצוידים בסיפור אישי, בשירים שיש בהם ניגון משפחתי וניגון מקומי...מבחר מן ה'תסריט' של התאומים מעניק לקוראים טעימות משירתם, מתפיסתם הספרותית, כיצד מתחברים לחוויה הגדולה של הספרות והקריאה.
בימים שלפני הופעתנו באשקלון, ביקשו מאיתנו באמצעות 'גלאי תקשורת' להעביר לקהל בדרום מסר בדבר חשיבות הקריאה. "שבוע הקריאה" הוא הכנה מצוינת לקראת "שבוע הספר העברי". צלצלו אלינו מ'רדיו דרום'–והראיון המוקלט בדבר חשיבות הקריאה עבר דרך גלי האתר למאזינים.
מדוע חשוב לקרוא, מדוע חשוב לחנך לקריאה? כך אמרנו בשידור הרדיו:
"כשהיינו ילדים, אהבנו לגשת לספרייה של בית הספר להחליף ספרים. חיינו בתקופה שקשה היה למשפחה לקנות ספרים. הקריאה בספרים לקחה אותנו לעולם מרתק, שבו אפשר להתמסר לחיים מלאי תוכן. הקריאה נתנה לנו הרגשה, שאנו מניחים הכול בצד...הזדמנות להגיע לעולם אחר, דמויות ממקום אחר...הרגשנו ששווה לנו להניח הכול ולפסוע בעקבות אותו עולם קסום, שווה אפילו להניח בצד את עצמנו.
ככל שחלפו הימים למדנו את הכוח של הספרים. בעצם למדנו להכיר אחרים-והכרנו גם את הסביבה הקרובה לנו. הזדהינו עם עולם אחר, וכחלוף שנים הבינונו שהכרנו יותר את עצמנו. העשרנו את חיינו, את הנפש –ומעבר לזאת, רכשנו גם ידע שלא יכולנו להשיג אחרת. הקריאה באמת היא חוויה נהדרת".
מאת הרצל ובלפור חקק
היה חשוב לנו להעביר לקוראים חוויה אישית, לתת להם לחוש מה שחשנו כאשר היינו ילדים, לתת להם לפסוע לתוך השבילים שלנו, לתוך משעולי היצירות שלנו, ואלה הדברים שהיו בפינו לומר להם:
"יש בחיפה ובבת ים צומת שבו מצטלבים שני הרחובות - הרצל ובלפור. אנו מציעים לאשקלונים חוויה דומה, למרות שאין בעירם הצטלבות כזאת.
הנה אנחנו כאן,כך באנו ואמרנו,גם באשקלון יש אפשרות הערב לזכות בחוויה הזו: הרצל פינת בלפור.
הגענו להטעים אתכם בשירים מספרינו האחרונים,ולאורך האירוע נהיה תמיד בצומת הרצל פינת בלפור..."....
את האירוע ליווה נציג חברת ההפקה "מרכז הספר" רן ברנר. המלצרית באירוע הייתה קרן רפאלי, שהיא גם צלמת אירועים. מרכז הספר שיווק את אירועי "קוראים בקפה" באמצעות "גלאי תקשורת", ואף הופקו סרטים קצרים על היוצרים, והם יועלו לאינטרנט.
נביא כאן קטעים מן האירוע:
בלפור חקק קורא את שירו: "שמש" (מתוך משורר של חצות,2010)
כשעברה אמי ברחובות עטופה אור
פנו אליה העצים וענפיהם לעברה
עיניה הפיקו חם לכל העולם סביב
והעשבים תחת רגליה אמרו שירה.
ובשעות הבקר המקדמות
ראיתיה תולה הכביסה מן החלון.
עוד הייתי עטוף בחלומות
והייתי שומע קולה רוטט.
"השמש, בני
תמיד נמצאת בצד שלנו".
ומאז השמש אתי
בכל עת.
הרצל חקק קורא את שיר מתוך"מחזור זהרי חמה" (מתוך"אהבה היא מולדת", ספר שיריי, 1998 ):
מחזור חיי, תיקון לנשמה
המים זורמים לקראתי, המים מאירים.
באים מן השמש.
קרנים. קרנים. קשת צבעים
נשברים.
באתי, אבי, להתפלל על חיי.
יחד הלכנו בבקרים ברחוב יפו שהיה
שממה. זרמנו כחולמים אל מחזור
זהרי חמה.
כך פותח השיר שמתאר את חווית התפילה באותה ילדות קסומה.
מקורות שירתנו
הרצל : נולדנו ב-1948 ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות. לפעמים נדמה כשבוחנים את החשבון של זהותנו,שתעודת הלידה שלנו היא תעודת הזהות. השמות:הרצל ובלפור, שמות מאוד מחייבים.השנה: שנת הולדת המדינה, ממש אירוע היסטורי.
בלפור: בצעירותנו היינו חתני תנ"ך עולמיים לנוער(1965)וזה כבר מעניק מימד ברור של זיקה למקרא ולמקורות היהודיים. מלבד ספרי שירה, כתבנו במשותף ספרי ילדים, לקסיקון לשון, מחקר ספרותי על ברדיצ'בסקי, ועוד ספרים.כתיבתנו מחוברת לארון הספרים היהודי.
בכל הופעה של יוצר מול קהל, השאלה המסקרנת היא: מנין נחל היוצר את שירתו?
נקרא שירים העונים על שאלה זו. חשוב לראות את המסלול מן המבע האישי, מן המכתב האישי שמתאר רגשות, לחיבור הראשון, להבעת הרגשות.
הרצל חקק קורא את שירו "תעודה נשכחת" המתאר את הילדות כתחנת הכוח של מראות הילדות.
http://listmanager.co.il/fb/fb/C6A6DFF643226BAEA06BC63602277C90/show.aspx
בלפור חקק קורא את השיר "צפונות", שנכתב בעקבות חווית ילדות:
בלפור חקק:בילדותי נלקחתי למקובל חכם שאול פתיא, שהאכיל אותי קמעות גלולים כמגילות, כדי לרפא אותי,מכך שהייתי קם בשנתי וצועק בלילות. לימים למדתי,שיחזקאל הנביא בלע מגילה והיה לנביא, ואילו אני בלעתי קמעות והפכתי למשורר. כך נכתב השיר שלי "צפונות" ( מופיע בספרי "ואז בקץ היוחסין", 1987).
שירי המשפחה בכתיבתנו השירית
יש בשירתנו מחזורים רבים של שירי משפחה. לאבות ולאמהות של המשפחה- יש חותם ברור על העולם השירי שלנו --מה פשר הקשר למשפחה - - כיצד מצטרפים שירים אלה למכלול שירתנו?
הרצל: בשלב מסוים בחיינו, חלה תפנית בכתיבתנו. השירה שלנו נכנסה לאופק רחב יותר, לרשות הרבים. יש שלב,שבו אתה רוצה ומבקש להיות בתוך השיירה, בתוך הקהילה , בתוך העם. אתה כותב כשאתה חי בתוך הזמן בתוך ההיסטוריה. מתברר,שדווקא שיר משפחתי,שהוא כה אישי בעיניך מבטא עבור אחרים גם את החוויה המשפחתית שלהם. כך למשל השיר שלי "ואין לי פותר"המבטא חוויה של דור שלם. דווקא,מי שנוגע בלוקאלי, יש לדברים שהוא כותב משמעות אוניברסלית.
בלפור: כשאתה כותב את אופק היחיד,לא פעם אתה מבטא את אופק הרבים. ההתחברות שלנו לחוויה המשפחתית היא בעקבות ההתוודעות לסיפור הפרעות של יהדות עיראק בתש"א 1941. התחברנו לחוויה המשפחתית כחלק מהניסיון לעשות את חשבון הזהות שלנו. כולנו מכירים את הצירוף "אליק נולד מן הים" מתוך הספר "במו ידיו" של משה שמיר. אני כותב את שירי המשפחה, כי לא נולדתי מן הים. אני מחפש את זהותי,כמי שנולד מן הרחם. החזרה לעבר המשפחתי היא חזרה אל הרחם, זו התחברות אל מחזור הדם הקולקטיבי של המשפחה, של הקהילה , של העם.
בלפור חקק קורא את השיר "גלות".
http://shluvim.macam.ac.il/pg/pages/view/11872/
הרצל חקק קורא את השיר "ואין לי פותר".
גם כי אלך בגיא בית ספר
לא אירא
עמי כתנת שרקמה לי אמי בזמרתה
כתנת בצבעים חיים, כתנת של שירה
כך פותח השיר שלי, שבו הכותונת מסמלת את התרבות הצבעונית של הבית, הנוסח המלא של השיר:
הרצל חקק קורא את השיר "ואין לי פותר".
http://www.hakak-twins.com/article.asp?aid=19
בשני השירים מופיע מוטיב 'כותונת הפסים'. בשירים מדובר במוטיב המבטא סמל. אך למעשה כתונת הפסים היא ממשית, היא ארצית. הצגנו למשתתפים באירוע את כתנות הפסים שנתפרו עם לידתנו על ידי אמנו סעידה וסבתנו תופחה (האם של סעידה).
סיפרנו על החוויה של נפילת דור האבות עם העלייה ארצה, כפי שהעלינו זאת במאמרנו "כתונת הפסים שנשחתה".
שואת יהדות עיראק בראי שירתנו
בשבועות תש"א (1941) נעשה פוגרום בקהילה היהודית בבגדאד, נרצחו מאות יהודים, בכללם שני האחים הבכורים של אמנו סעידה נורי ואברהם הי"ד. השבר המשפחתי גרם לשבר באמונה, וכדי להכניס שמחה במשפחה השיאו את אמנו, כדי ליצור המשכיות מתוך השבר. הולדתם של תאומים (כלומר: הולדנו) יצרה תחושה של פיצוי: שניים תמורת שניים.
סיפרנו על האסון,שפקד את היהודים בעקבות הפרעות (הפארהוד, בלשון יהודי בבל), ועל התהליך שהואץ והוביל לעזיבת היהודים, כפי שפרסמנו במאמרנו "הנאכבה שלנו".
http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-2835.htm
בלפור חקק קורא את השיר: משא בבל(מתוך: ואז בקץ היוחסין, 1987)
שא את המשא, הוא אומר.
שא את המשא הזה משא בבל.
ויהיה המשא הזה, הוא נוהר
משא דמים על הנהרות
משא על הדם בנהרות.
סבא פוכר ידיו ונשימתו קשה.
בחג שבועות, הוא בוער
בחג שבועות מתן תורתנו הקדושה
בשנת תש"א היה המשא.
זו הפתיחה למשא הכבד, לסימנים הקשים לאסון, לשבר הכללי בעקבות השכול –
הסיום הוא צו ושליחות:
כתב בני, אומר סבא
כתב זה השיר.
כתב כי כבה גם רבי מאיר.
כי נתז היין אז לוהט בעורקי הגביע
כי כסה היין חשכה כל הרקיע.
ויחשך היום עלינו
ויחשך טרם עת
ויחשך היום כעיני המת.
הרצל חקקקורא את "אמי מרתיחה סוכר בשקדים"(מתוך: תעודה נשכחת, 1987)
ריח נעים של מי ורדים.
מזלי שאני מחכה לזכרונותי בנעם
היחיד בעולם התואם אותם. הנה השקדים
הכתושים נמהלים במי סכר רותחים.
אמי מכינה לוזינא לבנה
להלדת הילדים.
שני תאומים אחים.
הנוסח המלא של השיר, סיפורה של אמי שמביטה בתאומים שלה ונזכרת באחים שלה:
http://www.news1.co.il/Archive/0023-D-72390-00.html
http://www.hakak-twins.com/article.asp?aid=68
קראנו שירים המבטאים את העלייה ארצה:
בלפור חקק קרא את השיר: עולם שבור(מתוך משורר של חצות, 2010)
http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=1192
הרצל חקק קרא את השיר "תוקף הנשכחות":
http://www.e-mago.co.il/item-209.htm
קראנו שירים גם על הקשר לעברית, על הקשר לירושלים וגם למציאות הישראלית.
סיימנו בשירי קפה. אם אכן הוגדר האירוע,שאנו באים לקרוא בקפה, שתינו קפה מהביל עם קצף, בצד עוגת תפוחים חמה. וזו הייתה תפאורה לקרוא 'שירי קפה'.
בלפור חקק קרא שיר קפה,שהוא גם שיר מחאה: "חלום סתווי בבית קפה":
הוא מדבר אתה
על החדשות ועל הצמיחה
הוא מתקשה לדבר על עצמו
בבית קפה
כשקשה לו לשלם עבורה
את הארוחה.
הוא גר בשכונת עני
שכונת פועלים
הוא מתפרנס מעבודותזמניות
באזור מצוקה
שרבים מיושביו מבטלים.
הוא רואה נשים במחרוזות זהב
והוא מרגיש תמיד סתו.
והשיר מסתיים באותה שיבה מאוחרת, באותה ערגה:
יש לו חלום חוזר בסתו
חוזר על עצמו שוב ושוב:
היא תאהב
אותו כמו שהוא
והשאר
לא חשוב.
הרצל חקק קורא שיר המוקדש לבית קפה בשכונת נוה צדק, מתוך מחזור השירים "ציפור הנפש, קסם התקומה" בספרו 'אנא בכוח, אנא בשיר'–ובית הקפה הופך למקום סמלי ביותר:
אספרסו קצר
בבית הקפה החדש
הכל מובן.
מציאות חד ממדית.
שחור לבן
הרצל: כך נפתח השיר,והמלים מנסות לעמת את ההווה עם ההיסטוריה,עם הקשר הרב-מפלסי של הזמן, של יצירת הדורות.יש בשיר מסע אל התולדות, מסע שהוא דו-שיח להבנת נפש החברה, ובאחד מפרקי השיר יש תחושה,שמשהו משתנה:
ארומה וניחוחות.
ריח של סודות.
משהו מירושלים
לכאן עבר.
הובלנו אותם דרך שירינו לשבילי עבר, לנתיבי קסם ,למחוזות הילדות שלנו:
http://www.e-mago.co.il/Editor/calt-2228.htm
מלים לסיום: התסריט שלנו לקוראים הכיל טעימות משירים שונים, דגימות מפרקים שונים מספרי שירה לאורך זמן, ומתברר,שניחוחות של ילדות ושל קפה אכן נספגים, הכול נשאר, הכול הופך להיות מצע להתחברות לקהל. קוראים בקפה, מתחברים למלים, זה הכוח של המבע האנושי, של הכתיבה, של הקריאה. חווית הקריאה מעניקה תחושה של פסק זמן, רגעים של מעבר למציאות, הזדמנות לחוויה עשירה של חלקי פאזל המצטרפים זה לזה, מפגש עם עולם אחר.
